תאונת מצנח

הסתכנות מרצון במקרה של ספורט אתגרי

בית המשפט דחה את טענת הנתבעים שלתובע היה אשם תורם או שהסתכן מרצונו.

בית המשפט פסק בנקודה זו:

"הנתבעים טענו להגנה של הסתכנות מרצון. נטען כי הובא לידיעת התובע הסיכון הגבוה שבפעילות הספורטיבית הנ"ל, לרבות במסגרת חתימתו על טופס הסתכנות מרצון, וכי התובע עצמו אישר כי הבין שהוא עוסק בענף ספורט בר סיכון, היה מודע לאפשרות הפגיעה, וקיבל זאת על עצמו בעצם השתתפותו בפעילות האתגרית.

התובע טען כי היה לגיטימי שיסמוך על הר לב, לאחר שערך עליו בדיקה באינטרנט, השווה אותו לבתי-ספר אחרים, שוחח איתו, בדק המלצות, צפה בסרטים ונוכח לגלות שהוא בעל ותק וניסיון של 30 שנה עם מוניטין, רקורד, המלצות ומאמרים טובים, סמך עליו שידע כיצד להכשירו בצורה ראויה ולא העלה על דעתו שיתרשל. כן הוסיף התובע כי נרשם לקורס משיקולים כלכליים, כדי להתקדם מקצועית, להתעסק בפרסום אווירי ולצורך פרנסה. אמנם מדובר בספורט אתגרי, אך לא בספורט מסובך, ואם הר לב לא היה מתרשל, לא הייתה סיבה שייפצע.

כבר נפסק כי לצורך תחולת ההגנה של הסתכנות מרצון, אין די בכך שהנפגע היה מודע לסיכון הקיים בפעילות שגרמה לו לנזק, אלא יש צורך להוכיח שהתובע הסכים שאם יאונה לו נזק ייפול הסיכון עליו ולא על המזיק:

בע"א 1354/97 עכאשה מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט(3) 193 (2004) נפסק כי:

"קיומה של ההגנה של הסתכנות מרצון מותנית בשלושה תנאים מצטברים: ידיעתו של התובע על אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק למצב זה; רצון הניזוק לחשוף עצמו לסיכון. הרצון להסתכן חייב להתבסס אפוא על ידיעת מצב הדברים שגרמו לנזק. ידיעה זו אינה רק ידיעה של העובדות היוצרות את הסכנה כי אם הערכת מהותה של הסכנה
(W.L. Prosser, W.P. Keeton On Torts [6], at p. 487). באשר לדרישת ה"חשיפה", אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק, אלא חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש [3], בעמ' 147). הגנת ההסתכנות מרצון תעמוד לנתבע רק בנסיבות שבהן הסכים התובע לקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי (ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נתניה [4])".

.. התנאים הנ"ל לא הוכחו במקרה דנן: אין כל תשתית ראייתית שניתן להסיק ממנה כי התובע היה מודע למלוא הסיכון שנחשף לו ולטיבו. אמנם התובע חשף עצמו לסיכון הקיים במצנח, לרבות תוצאת הנפילה, אך הוא לא הסכים לשחרר את נתבעים 1-2 מחובתם לנהוג כלפיו בסבירות.

גם התנאי של חשיפה מרצון לתוצאות המשפטיות של הנזק אינו מתקיים במקרה דנן: לא הוכח כי התובע הסכים שאם ייפגע כתוצאה מהשימוש במצנח, הנזק ייפול עליו. אין כל ראיה שהייתה לו כוונה לקבל על עצמו סיכון של פגיעה ללא פיצוי. גם מבחינה אובייקטיבית אין לומר כי אדם סביר במקומו של התובע היה מקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי. בנוסף, כפי שפורט לעיל, הנתבעים לא הוכיחו כי נקטו בכל הפעולות הנחוצות להבטחת "הביצוע הנאות של הספורט האתגרי", כאמור.

לכך יש להוסיף כי רחיפה במצנחי רחיפה מהווה אמנם ספורט אתגרי, אך מקובלת עלי גרסת התובע כי ביקש לעבור את הקורס נוכח רצונו לעסוק בפרסום אווירי, דהיינו לצורכי פרנסה, ולא לצרכי תחביב, שעשוע, או אתגר, כשגרסה זו נתמכה גם על ידי פרודתו של התובע …

פס"ד נגלר, עסק אף הוא בתאונת צניחה, בנסיבות דומות למדי לענייננו. שם נקבע באשר לטענת ההסתכנות מרצון (שנדחתה) כך:

"במקרה שבפנינו, התובע אומנם היה מודע לסיכון הקיים בספורט הצניחה, אך בהסכמתו להשתתף בקורס ובצניחה, לא פטר התובע את הנתבעים מן האחריות לנקוט כלפיו בזהירות בבדיקת ציוד הצניחה, ובכלל זה המצנחים, בטרם הצניחה.
…..
להבדיל מהבנתו של התובע את הסיכון הקיים בצניחה החופשית, לא ניתן, לעניות דעתי, להגיע למסקנה לפיה בחר התובע לקחת על עצמו את הסיכון שהנתבעים לא יעמדו בסטנדרט הזהירות הנדרש בכל הנוגע להעמדת ציוד צניחה תקין לרשותו, או לחילופין, שיחרגו מסטנדרט הזהירות הנדרש בכל הנוגע להדרכה ראויה בקורס ההכנה לרבות הדרכה כיצד להתמודד עם תקלות במהלך הצניחה". קביעות אלה הולמות באופן מדויק גם את נסיבות המקרה שבפנינו."

להתייעצות עם עורך דין נזקי גוף אתם מוזמנים להתקשר עמנו בטלפון 03-6952017 או מלאו טופס צור קשר ואנו נחזור אליכם: