רשלנות רפואית שבץ מוחי

רשלנות רפואית – האמנם?

מדובר בשאלה שיש לשאול בכובד ראש טרם הגשת תביעה לרשלנות רפואית. לא כל אבחנה מאוחרת או טיפול רפואי שאינו עמד ביעדיו בהצלחה מעידים בהכרח על מקרה של רשלנות רפואית. זאת מכיוון שלא כל טעות מצד הרופאים נחשבת לרשלנות רפואית – כמו בכל מקצוע, גם אנשי צוות רפואי עלולים לטעות.

תביעה עקב רשלנות רפואית

נזקים אשר נגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית יכולים להוביל לעילת תביעה ופיצוי כספי משמעותי. על מנת לקבל את הפיצוי, נדרש להוכיח שהרופא המטפל אכן חרג מהזהירות המצופה ממנו – וכדי להוכיח זאת יש להציג לבית המשפט הוכחות כולל חוות דעת ממומחים רפואיים.

על סמך הראיות הללו בית המשפט ייקבע האם הטיפול הרפואי ניתן ברמות זהירות ומיומנות סבירות, והאם בפועל התרחשה רשלנות רפואית. בשלב הבא, בית המשפט יבדוק את מידת הנזק שנגרמה למטופל כתוצאה מהרשלנות הרפואית, יבחן את היקף הנזק ויקבע את גובה הפיצויים שישולמו בתביעה.

אם כן, מתי מתקיימת רשלנות רפואית באבחון וטיפול בשבץ מוחי ?

מקרים נפוצים של רשלנות רפואית הינם:

– אי אבחון או עיכוב באבחון שהמטופל עובר אירוע מוחי.
– עיכוב בפינוי המטופל לחדר מיון.
– עיכוב בטיפול בשבץ המוחי בבית החולים.
– אי טיפול בגורמי הסיכון במשך שנים.

היעדר טיפול בגורמי הסיכון

אירוע מוחי עלול להיגרם עקב גורמי סיכון כגון יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, שומנים בדם, עישון ועוד. רופא משפחה אשר מטפל באדם הסובל מגורמי הסיכון אמור להמליץ לו ליטול תרופות להורדת לחץ הדם והכולסטרול. אם הרופא לא עושה זאת הרי שמדובר ברשלנות רפואית מצד רופא המשפחה. נפנה לפסק הדין תא (ב"ש) 7285-10-14.

בית המשפט פסק:

"לפיכך, שוכנעתי בטענות התובע, ולפיהן סבל מיתר לחץ דם, שניתן היה באמצעים פשוטים לטיפול להפחתתו ובהתאם להביא להפחתת הסיכון המשמעותי לתחלואה כתוצאה ממנו ושהטיפול שקיבל מאת הנתבעת לא היה הסביר והראוי ואין מדובר רק ב"חוכמה שבדיעבד" אלא בחינת הדברים לשעת המעשה מביאה לכך שהפעולות הטיפוליות חרגו באופן ממשי מהפעולות שניתן והיה ראוי לנקוט בהם עבור התובע ובדגש על הצורך בהפחתת יתר לחץ הדם ממנו סבל."

באשר לקשר הסיבתי שבין העדר הטיפול לקרות האירוע המוחי פסק בית המשפט:

"כפי שעלה בסע' 1 להנחיות, יתר לחץ דם הינו גורם סיכון משמעותי לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם והסיכון גדל ככול שהערכים עולים מעל 115/75 ממ"כ. מההנחיות מחודש נובמבר 2013 עלה כי סע' 1 תוקן, והוסף בו כי: "הסיכון לשבץ תלוי בל"ד יותר מאשר הסיכון למחלת לב כלילית", כלומר הנחיות 2013 אף חידדו את הקשר שבין יל"ד לבין שבץ ובכלל זה שבץ מוחי. גם פרופ' רכס אישר בחקירתו כי יתר לחץ דם מהווה גורם סיכון לאירוע, אולם פרופ' רכס קבע כי לחץ דם של 138/86 הינו נמוך יחסית, גבולי, ולא סביר שיגרום לאירוע מוחי. בחקירתו, פרופ' רכס חזר וציין כי נושא יתר לחץ דם אינו בתחום מומחיותו, (כפי שציין בחוות דעתו), אולם לדעתו, מה שחשוב זה הממוצע, ולכן ההסתמכות שלו הינה על בדיקת ההולטר ולא על ערכים שנמדדו אצל התובע בהזדמנויות אחרות כולל במדידה הביתית. אלא שלפי סע' 1.3 להנחיות, בדגש על ניטור ל"ד של 24 שעות, יש משמעות לפערים שבדרך כלל קיימים בין שעות העירות והשינה, כלומר החשיבות אינה לממוצע דווקא אלא יש משמעות לכך שישנן שעות ביממה שיש בהן יל"ד שיכול לגרום נזקים בוודאי בטווח הארוך. מהעובדות ובדגש על המדידות במרפאה עלה כי בשעות העירות לה"ד הסיסטולי עמד על 140 ולכן מדובר בלחץ שיכול לגרום סיכון לאירוע המוחי שנגרם. פרופ' רכס בעמ' 53 לפרוטוקול השני שורה 10 ואילך מסביר כי העיקר הינו העומס המכני הממוצע על כלי הדם. אלא שמכאן הקושי בקביעה ולפיה לא סביר של"ד ממוצע של 138/86 הוא שיכול להביא לאותו דימום שגם לאירוע. כאשר לדברים נוספים נתונים כמו המדידות העצמאיות שערך התובע ושנרשמו ברשומה הרפואית שעלו בהרבה על הממוצע, כמו גם המדידות במרפאה. מכאן קושי במסקנת פרופ' רכס להעדר הקשר הסיבתי ולאור כך שסבר שלחץ הדם ממנו סבל התובע לא היה בגדר כזה שיכול לגרום נזק.

פרופ' רכס בחוות דעתו קבע כי הדימום התוך מוחי שאירע, אינו אלא אירוע ספונטני, שקורה לעיתים קרובות בסוג זה של דימום ללא קשר ליתר לחץ דם. בהמשך, בעמ' 40 ואילך, התייחס פרופ' רכס בחקירתו לסטטיסטיקה ולכך שרק במיעוט המקרים, יתר לחץ דם הוא שגורם לדימום בכלי הדם המוחיים. פרופ' רכס הסביר בעדותו כי 30% ממקרי הדימום בגרעיני הבסיס נגרמים מסיבה של יתר לחץ דם, 25% הינם ספונטניים שאינם קשורים ללחץ דם. 5% מלפורמציות מוחיות. 15% תרופות אנטיקרבולנטיות. 5% מחלות סיסטמיות. 20% אמילואיד. מכאן הטענה מטעם התובע ולפיה הגורם השכיח ביותר הוא יתר לחץ דם – 30% כאשר 25% אינם ידועים. עוד נטען מטעם התובע כי ניתן לשלול סיבות כמו נטילת תרופות אנטי קואגולנטיות וכן את הגורמים הנוספים שהעלה פרופ' רכס, שכן בבדיקת הדימות בקבלה לבית החולים נמצא: "עורקי מוח ללא עדות למפרצת. ללא עדות למלפורמציה בכלי הדם". ובכך לצמצם את הגורמים הרלבנטיים לאירוע של התובע, כך שבסופו של דבר, מה שנותר כגורם המהותי והמרכזי לאירוע של התובע הינו יתר לחץ דם, בוודאי יותר מהסיכוי כי הדבר נגרם בשל סיבה של פריצת דם ספונטנית.

פרופ' רכס חלק על הנתונים שנמצאו בבית החולים התומכים בעמדת התובע. מכל מקום, הקושי בסברתו של פרופ' רכס בחלוקה הסטטיסטית הינו גם בכך שזו לא נתמכה באסמכתאות שבספרות הרפואית. נכון שבסיכומי הנתבעת נטען כי "אם בית המשפט רוצה, ניתן יהיה לספק מאמרים", אולם היה מצופה כי כבר בחוות הדעת המקורית, יהיה הסבר לכך שמבחינה סטטיסטית הסיכוי שאירוע מוחי יגרם מיתר לחץ דם אינו סביר שהרי זו ניתנה כמענה לחווה"ד של ד"ר קרני. שם היה המקום לתמוך טענה שכזו אם הייתה מובאת באסמכתאות. כאשר נשללים גורמים כמו תרופות שלא הוכח שהתובע נטל עובר לאירוע, וגורמים נוספים, מה שנותר הינו יותר סיכוי שהאירוע נגרם מיתר לחץ דם ולא מגורמים אחרים. בהעדר פירוט לתזה זו שהועלתה רק בחקירה הנגדית, שאף היא לא מביאה בחשבון את הנתונים הקונקרטיים לגבי הסטטיסטיקה הכללית, הרי יש קושי בסברה שהעלה פרופ' רכס במסגרת חקירתו.

בשקלול הנתונים, כאשר התובע סבל מיל"ד שלא טופל, ואשר ממנו סבל זמן לא ידוע, כאשר ההנחיות מצביעות על הסיכון המשמעותי ליל"ד שאינו מטופל, (סע' 1 להנחיות), כאשר בית החולים שהינו גורם אובייקטיבי מציין כי סיבת האירוע הינה יתר לחץ דם וכאשר מסמכי בית החולים תומכים בסברתו של ד"ר קרני, כאשר ערכי לחץ הדם גבוהים מאלו שפרופ' רכס הביא בחשבון בחוות דעתו ושלא היה מקום להניח כי אין שוני בין שעות העירות לשעות השינה, כאשר הנתונים הסטטיסטיים לא הובאו במסגרת חוות דעת פרופ' רכס שנתן אותה לאחר חוות דעת ד"ר קרני, והיה פרוצדורלית ניתן להביאה בלי קושי במסגרת חווה"ד, מסקנתי הינה שיש להעדיף את חוו"ד ד"ר קרני ולפיה יתר לחץ הדם שלא טופל, הוא שהביא בסופו של דבר לפריצת הדם התוך מוחי ולאירוע."

לסיכום: רשלנות רפואית אירוע מוחי

מכיוון שלגורם הזמן חשיבות גדולה מאד עבור הקטנת או אף מניעת נזקים משבץ מוחי, מצופה מהרופאים, בין אם מדובר בנוירולוג או רופא המשפחה, שיכירו היטב את הסימנים האפשריים לשבץ וידאגו להפניה מיידית לבית החולים כאשר מגיעים אליהם מטופלים בעלי סימנים אלה.

במידה והאירוע לא מאובחן או לא מטופל כראוי על אף קיומם של סימנים מחשידים על רקע גורמים מוקדמים כמו עודף שומנים בדם או יתר לחץ דם, עלול להיגרם למטופל נזק חמור מאד, ויש לבחון האם אין בטיפול משום רשלנות רפואית בטיפול בשבץ מוחי. כמו כן, העדר טיפול רפואי נאות לטיפול בגורמי הסיכון עלול גם הוא להוות רשלנות רפואית.

להתייעצות ראשונית אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר בטלפון 03-6952017, או למלא טופס צור קשר.