תאונה ברכב חונה

נבחן את ההגדרות בחוק לנפגעי תאונות דרכים:
"תאונת דרכים" מוגדרת בחוק כ:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות…"

כלומר אם התאונה נגרמה ברכב שחנה במקום אסור (שיצר סיכון תעבורתי) התאונה תיחשב כתאונת דרכים. אך אנו בוחנים מקרים בהם הרכב חנה במקום מותר.

לאחר מכן נבדוק בחוק את ההגדרה של שימוש ברכב מנועי:

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב.."

כלומר אם התאונה ארעה בעת שהנפגע היה במהלך כניסה לרכב, ירידה ממנו או בעת החנייתו התאונה תיחשב כתאונת דרכים.

במקרה כזה חברת הביטוח שביטחה את הרכב ששימש את הנפגע תצטרך לפצות אותו.
אך גם הגדרה זו אינה מסייעת לנו להבין מי מפצה את הנהג שישב ברכב חונה והמתין. במקרה כזה בית המשפט יקבע בהתאם לנסיבות.

פסיקת בית המשפט תאונה ברכב חונה

לצורך הבנת הנושא נפנה לפסק הדין שניתן בע"א 11197-07-23 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'.

באותו מקרה התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 30.1.2014. התאונה אירעה כאשר התובע נמחץ בעת שישב ברכבו במקום חניה מותר על ידי רכבו של אדם אחר שהיה מבוטח, כאשר רכב זה נדחף לכיוונו של התובע על ידי רכב אחר מסוג ג'יפ, שנעלם מהמקום.

בית משפט השלום קבע שהנפגע לא עשה שימוש ברכב ולכן מאחר שהרכב הפוגע ברח מהמקום על קרנית לפצות את הנפגע. קרנית ערערה על פסק הדין.

קרנית, טענה שבזמן התאונה המבוטח ישב ברכב עם מנוע פועל, ולכן לא חלה עליה חובת פיצוי. מאידך, המבטחת טענה שהרכב היה חונה באופן חוקי והמנוע דומם, ולכן לא היה שימוש ברכב בזמן התאונה.

בית המשפט אישר את פסיקת בית משפט השלום שקבע שאין הוכחה ברורה לגבי מצב המנוע בזמן התאונה, אך מצא שהמבוטח התעסק במסמכים ברכבו וכי התאונה אירעה לאחר שהחניה הסתיימה. בית המשפט קיבל את עמדת המבטחת שלא נעשה שימוש ברכב בזמן התאונה, ולכן נדחתה תביעת המערערת.

בית המשפט המחוזי פסק:

" ודוק. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע מבחן כפול בשאלה אם פעולה מסוימת נופלת לגדר החלופה של "נסיעה" בהגדרת החוק לשימוש בכלי רכב מנועי.

ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל (29.10.2007) קבע בית המשפט העליון כי המבחן הוא האם פעולה פלונית מהווה "חלק טבעי ואינטרגלי מן הנסיעה ברכב" (בפסקה 7).
בפסיקה נוספת (רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009)) נקבע כי בגדר נסיעה באות פעולות אשר בהיעדרן "ייווצר חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה" (בפסקה 8).

בפסיקה מן העת האחרונה, אשר עסקה בשאלה מתי מתרחשת "ירידה" מכלי הרכב, שילב בית המשפט העליון את התנאים האמורים באופן מצטבר, והחיל אותם על הסוגיה שבפניו (פסק דינה של כב' השופט י' וילנר ברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.5.2019), בפסקאות 22 – 23; המערערת מפנה לפסק הדין בטיעוניה).

נקבע, אפוא, כי השימוש בכלי הרכב מותנה בכך שמדובר בפעולה המהווה חלק טבעי ואינטגרלי משימוש מוכר בו, וכי היא חיונית במובן הפיסי לשימוש (בפסקה 23). החלת גישה דומה על המקרה שבפנינו תומכת בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. פעולות המבוטח עובר לתאונה – התעסקות עם מסמכים, פתיחת דלת וסגירתה – אינן חיוניות במובן הפיסי להחניית כלי הרכב, ואף אינן חלק טבעי ואינטגרלי מפעולה זו..

.. מעבר לכך נעיר, כי מערערת לא מתמודדת עם השאלה, האם מתקיימים מבחני הקשר הסיבתי (כלשון החוק, "נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי") בין ירידה אפשרית של המבוטח מכלי הרכב, לבין נזק הגוף שנגרם בתאונה לתובע.

בית משפט קמא השיב לשאלה זו בשלילה (ראו בעמוד 2 לפסק הדין, שורות 26 – 28). בכך קיבל למעשה את טענות המבטחת בנקודה זו.
מסקנה זו מתיישבת היטב עם מבחני הסיכון והשכל הישר שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון (ראו לאחרונה רע"א 2820/20 ‏שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' המרכז הזואולוגי תל אביב (20.5.2020), בפסקה 8).

לגופם של מבחנים אלה נוסיף, כי המערערת אינה מסבירה בטיעוניה כיצד קשור הנזק שנגרם לתובע לסיכון תחבורתי כלשהו שנוצר עקב ירידתו הנטענת של המבוטח מכלי רכבו (שם). גם לא הוסבר, כיצד הירידה הנטענת מכלי הרכב תרמה "תרומה ממשית להתרחשות הנזק" (שם). בנסיבות אלה, אין בטענה האמורה של המערערת כדי לסייע לה."

מפסק הדין ניתן ללמוד שכאשר אדם חנה במקום חנייה מותר וישב ברכב והמתין ובאותה עת רכב התנגש בו, הגורם המפצה יהיה חברת הביטוח של הרכב שפוגע.

להתייעצות ולהערכת סיכויי התביעה אתם מוזמנים להתייעץ עמנו בטלפון 03-6952017 או מלאו טופס צור קשר ואנו נחזור אליכם: