הקטנת נזק על-ידי הגשת ערעור

האם חובה על הלקוח להגיש ערעור בכדי לנסות להקטין את הנזק שנגרם לו ע"י עורך הדין ? במאמרים הקודמים דנו במצב של רשלנות עורך דין בניהול משפט. במאמר זה נסביר מהי החובה להקטנת הנזק. עורך הדין התרשל בניהול המשפט ועקב רשלנות זו הלקוח קיבל פסק דין לרעתו. האם מוטלת על הלקוח לנסות להקטין תקן את הנזק על-ידי הגשת ערעור ? כפי שנראה אין לשאלה זו תשובה חד משמעית.

אם עורך הדין שלכם התרשל ונגרם לכם נזק התקשרו ותאמו פגישת ייעוץ לצורך בדיקת סיכויי התביעה 03-6952017.
תחילה נסביר מהי חובת הקטנת הנזק.

מהי חובת הקטנת הנזק ?

בע"א 544/10 הוסבר מהי חובת הקטנת הנזק:

"חובת הקטנת הנזק דורשת מן הניזוק "לנקוט בכל הצעדים הסבירים להקטנת הנזק שנגרם לו עקב העוולה, והוא לא יהיה זכאי לפיצוי עקב נזק שיכול היה למנוע על-ידי נקיטת אמצעים כאלה"…
הפעולות בהן על הניזוק לנקוט לשם הקטנת נזקיו נבחנות באמות מידה ליברליות "משום היות המזיק האחראי לסיטואציה שאליה נקלע הנפגע בעטיה של עוולתו"…
בע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45 (להלן עניין גולדפרב) נאמר, מפי השופט – כתארו אז – ברק, כי בבחינת סירובו של ניזוק לקבל טיפול רפואי שהוצע לו "יש להתחשב במספר גורמים שיש בהם כדי להשפיע על סבירות התנהגותו של הניזוק. גורמים אלה הם בעיקר מידת הסיכון שבניתוח, מידת הכאב והסבל הכרוכים בו ומידת ההצלחה שניתן לצפות לה" (שם, בעמ' 54). ובעניין אחר נאמר כי:

"נטל ההוכחה, כי הניזוק-התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק, מוטל על כתפי המזיק-הנתבע … נטל זה מחייב את המזיק להראות, כי מאזן ההסתברויות נוטה לכוון טענתו, על פיה הניזוק לא עשה את המוטל עליו, ולא נהג כנדרש על מנת להקטין את נזקו. הוכחת טענה בדבר אי הקטנת הנזק, כשהמדובר בטיפול רפואי שהניזוק סרב או נמנע מלקבל, מחייבת את המזיק להרים את נטל הוכחתם של מספר יסודות. ראשית, כי קיים טיפול רפואי אשר היה עשוי להיטיב את מצבו של הניזוק. שנית, כי הניזוק נמנע מקבלתו של הטיפול המיטיב … שלישית, שלאחר שיקול כלל נסיבות המקרה הרלבנטיות יימצא שהניזוק התנהג התנהגות בלתי סבירה כשנמנע מקבלת הטיפול. בעניין זה יש חשיבות למידת הסיכון והכאבים הכרוכים בטיפול הרפואי, לעומת הסיכויים שבו (ראו לעניין הנטל המוטל על הנפגע להקטנת הנזק על ידי קבלת טיפול רפואי, בע"א 252/86 הנ"ל). יש חשיבות גם למודעות שהיתה לניזוק, לסיכון ולכאבים, לעומת הסיכויים הכרוכים בטיפול. מודעות זו יכול שתתקיים אם משום שהוסברה לניזוק ואם משום שהיא גלויה לעין לכל אדם סביר. רביעית, יש להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו של הניזוק לבין נזקו המוגדל"..
ואחר כל אלה, ברי כי על אדם מן היישוב שלא לנצל את הנסיבות שאליהן נקלע להעצמת הנזק כדי להגדיל פיצוי, אלא חובתו לפעול להקטנת הנזק, ועל בתי המשפט לתת לחובה זו ביטוי; ראו גם ע"א 9474/03 בהג'את נ' מוסא (2006)."

אי הקטנת הנזק – טענת הגנה

אי הקטנת הנזק הנה טענת הגנה, והנטל להוכיח את הטענה מוטל על הנתבע. על-פי ההלכה על הנפגע לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת להקטין את נזקיו. אומנם הדוגמא שהבאנו לעיל מתייחסת לתביעות נזקי גוף אך הדבר נכון גם לענפי נזיקין אחרים כגון רשלנות מקצועית של עו"ד.

אם נתאים את העקרונות שנקבעו לעיל לחובת הקטנת הנזק על-ידי הגשת ערעור, בית משפט יבחן האם סירוב התובע להגיש ערעור היה סביר. במסגרת בדיקה זו ייבדקו השאלות מה היו הסיבות לאי הגשת ערעור ומה היו סיכוי הערעור.

האם אי הגשת ערעור מהווה אי הקטנת הנזק ?

יש מספר פסקי דין סותרים בשאלה זאת. נראה שבית משפט יפסוק בשאלה זאת על-פי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

בת.א 017985/95 (שלום ירושלים) נפסק:

"ספק אם יש מקום לחייב בהגשת ערעור במסגרת החובה להקטין נזק. ב"כ הנתבע לא הראה מקרה שבו בית המשפט (בארץ או בחו"ל, למרות שצטט מפסיקה זרה) הכיר בעקרון כזה. בדרך של היקש, ניתן לפנות אל ההלכה בבית המשפט העליון לפיה אין דורשים מנפגע, שתביעתו מהמוסד לביטוח לאומי נדחתה, שיתדיין בערכאות עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו תיחשב סבירה (ע"א 727/87 שור נ. בן הרוש, פ"ד מד(3) 142, 148). …
מבחינה עיונית, נראה כי אין לתמוך בגישה המחייבת הגשת ערעור על פסק-דין במסגרת חובת הקטנת הנזק, אלא אם כן סיכוי הערעור הם כמעט ודאיים (כגון טעות קולמוס ברורה שעולה מתוך הפסק). מבחינת מדיניות משפטית, נראה לי כי אין מקום לעודד הגשת ערעורים במטרה להבטיח בעלי דין בהתדיינויות עתידיות. נימוק נוסף לעמדתי נעוץ בסיכויי הערעורים. מבחינת סטטיסטית, לא הוכח כי פסק-הדין נהפכים ב51% מהמקרים או יותר. תמיד קיים, מחד, חוסר ודאות בתוצאה, ומאידך, סיכון בהטלת הוצאות משפט. הכרה בחובה זו גם תהפוך את הערכאה המאוחרת, שתאלץ לבחון את סיכוי הערעור בדיעבד, למעין ערכאת ערעור על הערכאה הקודמת, למרות ששתי הערכאות הן שוות מעמד. יתכן גם מצב שהערכאה שבפניה תועלה הטענה תאלץ לבחון סיכוי ערעור על פסק-דין מערכאה גבוהה יותר. ברור כי אין זה המצב הרצוי."

יחד עם זאת נתקלנו במקרים בהם בתי משפט דחו תביעה בטענה של אי הקטנת הנזק ע"י הגשת ערעור. נראה שכאשר סיכויי הערעור הינם גבוהים מצופה מהתובע להגיש ערעור ואם לא ייעשה כן בית משפט עלול לקבוע שהוא לא הקטין את נזקיו.

משמעות הקביעה שהתובע לא הקטין את הנזק

אם בית משפט יקבל את הטענה שאי הגשת ערעור מהווה אי הקטנת הנזק הוא עלול לדחות את התביעה או להקטין מהפיצוי. הקטנת הפיצוי תיעשה באמצעות הערכת מהו הנזק שהיה נמנע לו התובע היה מגיש את הערעור.
לדעתי אם התובע הגיש ערעור על מנת להקטין את הנזק וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים נוספים הוא זכאי מעורך הדין לפיצוי בגין נזקים אלו. דרך המלך היא להזהיר את עורך הדין מפני נזקים אפשריים אלו טרם הגשת הערעור.

למידע נוסף צרו עמנו קשר בטלפון 03-6952017 או השאירו פרטים בטופס צור קשר.

למאמרים נוספים בתחום: תביעה נגד עורך דין