האם תאונת דרכים בכוונה מקנה לנפגע פיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? ידוע שכאשר מתרחשת תאונת דרכים רגילה הנפגע זכאי לפיצוי מביטוח החובה. אך מה הדין כאשר תאונת הדרכים ארעה בכוונה ? כלומר מצב שבו נהג גורם לתאונה בכוונה תחילה. במאמר זה נדון בשאלה זו וכן במצבי ביניים.
תאונת דרכים בכוונה
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע:
"לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
הרציונל של כלל זה הוא שכאשר התאונה מתרחשת בכוונה תחילה כלי הרכב שימש רק כזירה לאירוע. באופן דומה הייתה באפשרות הפוגע להשתמש בכלי נשק בכדי לפגוע בנפגע. חוק הפיצויים נועד לפצות אנשים אשר נפגעו בתאונה. כאשר הפגיעה מתרחשת בכוונה תחילה המוטיב ה"תאונתי" אינו קיים.
אך יכולים להיות גם מצבי ביניים. מצבים בהם לא ברור האם התאונה ארעה בכוונה והאם הנפגע זכאי לפיצוי מכח חוק הפיצויים. נדגים זאת באמצעות פסק הדין בת"א 7529-04-17 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'.
תאונה בכוונה תחילה
סיפור המעשה בפסק הדין הנ"ל הנו כדלקמן.
הנפגע עבד בפינוי פחי אשפה באמצעות משאית פינוי אשפה. תפקידו של הנפגע היה לרוקן את פחי הזבל לחלקה האחורי של המשאית. בעת פינוי פחי הזבל המשאית עמדה ויצרה פקק מאחוריה. אחד הנהגים ברכב שעמד מאחורי המשאית התעצבן והחל לצפור.
עובדי המשאית סימנו לו להמתין. הנהג התעצבן והחל מאבק כוחות הנהג החל לנסוע תוך שהוא עוקף את המשאית כאשר הוא עולה באופן חלקי על המדרכה. הנפגע שעמד מאחורי המשאית נפגע מהרכב. הרכב שפגע בנפגע ברח מהמקום. מאחר שלא הוכחה זהות נהג הרכב הפוגע התביעה הוגשה גם כנגד קרנית. קרנית הינה גוף ממשלתי המשמש כמעין מבטח בתאונות פגע וברח.
נשאלה השאלה האם קרנית חייבת לפצות את הנפגע או שמא חל החריג בחוק – תאונה שנעשתה במתכוון.
בית משפט קבע שהנהג לא התכוון לפגוע בנפגע. אומנם הוא נהג בפרעות תוך הפרת חוקי התנועה אך כוונתו לא הייתה לגרום לפגיעה. התאונה נגרמה במקרה ולכן קרנית חויבה לפצות את הנפגע.
נימוקי בית המשפט
בית המשפט הסביר זאת כך:
"החזקה הממעטת של תאונה במתכוון מונה שלושה תנאים מצטברים: א) בוצע מעשה מכוון, ב) מטרת המעשה הייתה לגרום נזק לגופו או לרכושו של "אותו אדם", ג) הנזק נגרם כתוצאה ישירה מן המעשה המכוון. (ראה ספרו של ריבלין, שם עמ' 334).
א. התנאי הראשון- פורש בפסיקה באורח דווקני ובמובן הצר, קרי: "כוונה פלילית המתבטאת במודעות בפועל לטיב הפיזי של ההתנהגות לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה וכן ברצון שתוצאה זו אכן תיגרם". לשון אחר, השימוש ברכב צריך שיעשה ככלי לגרימת נזק, כאשר ישנו רצון פוזיטיבי של ממש בהשגת תוצאה אשר משמעה פגיעה בגופו של אדם, כאשר רצון זה, או הכוונה הפלילית לממש רצון זה, נבדקת בהתנהגותו של נוהג הרכב ולא בזו של הנפגע (ראה ספרו של ריבלין, תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים מהדורה רביעית, עמ' 336-337).
ב. התנאי השני- בשל הפירוש הצר והדווקני של תנאי החזקה הממעטת, התנאי השני דורש כי המעשה המכוון יבוצע כלפי אותו האדם בו ביקש הפוגע לפגוע. "הדרישה כי עושה המעשה המכוון יפגע בפועל במי שנתכוון לפגוע בו". כך למשל, אין בקיומה של "כוונה מועברת" כדי למלא את תנאי זה. (ריבלין, שם עמ' 335-336).
ג. התנאי השלישי- צריך שהנזק הגוף ייגרם במישרין מהמעשה המכוון להבדיל מהשפעתו של המעשה המכוון על השימוש ברכב. משכך, כאשר קיימת חפיפה בן המעשה המכוון לאחד משימושי הרכב, ממילא מתקיים התנאי השלישי, למשל: נסיעה לצורך דריסה. לכן: "מי שהסיע את רכבו בכביש לעבר הנפגע ופגע בו והרגו גרם לתוצאה ישירות על ידי המעשה המכוון עצמו ולא על ידי השפעת המעשה על השימוש ברכב. המעשה המכוון שעשה בא ליד ביטוי בעצם השימוש ברכב-בדריסה מכוונת של המנוח" (ראה ספרו של ריבלין, שם עמ' 346 והמובאות בהערות שוליים).
ובהמשך:
ומן הכלל אל הפרט; לאור ניתוח נסיבות המקרה כמפורט לעיל, אין זהו המקרה בו ניתן לומר כי הייתה לנהג הפוגע כוונה לפגוע בתובע דנן באמצעות דריסה מכוונת, להבדיל מתוצאת הלוואי של נהיגה פרועה וחסרת אחריות. המדובר בנהג חסר עכבות ורסן, אשר לא היה מוכן להמתין עד שהמשאית תתקדם ולכן ביקש לעקפה משמאל. איתרע מזלו של התובע עת עמד משמאל למשאית ועסק בעבודתו, מה שהעלה את חמתו של הנהג שמיהר לדרכו. מאחר והתובע נקרה בדרכו של הנהג, החל מעין מאבק כוחות בין השניים על "זכות המעבר" כאשר הנהג עומד על שלו ומבקש מהתובע לזוז ואילו התובע מסמן לו שעליו להתאזר בסבלנות.
זו הסיבה לנהיגה הפרועה בה פתח הנהג במהלכה נפגע התובע כתוצאת לוואי. לשון אחר, תיאור האירוע מצביע על כך שמטרתו הראשונית והעיקרית של הנהג הייתה להרתיע או להפחיד את התובע, על מנת שהלה יפנה לו את הדרך ולא הייתה לו כוונה מודעת וקונקרטית לפגוע בתובע דנן אשר אין בינו לבין הנהג כל היכרות קודמת.
בעניין זה אפנה לתיאור של התובע עצמו: "הוא צפר כאשר היה מאחורי המשאית ואני ביקשתי מהנהג לזוז לצד ימין…ואז הוא התקרב וקרה מה שקרה שהוא נעצר לידי ושאלתי אותו למה את ממשיך לצפור והוא המשיך בנסיעה" (עמ' 22 לפרוטוקול) ובהמשך חקירתו: "כשאדם נוהג בצורה כזו אין לי מילה אחרת. לי זה התפרש "כמי אתה שתחסום לי את הדרך" כך זה מתפרש לי" (עמ' 28 לפרוטוקול).
תביעה נגד הנהג הפוגע
מה יקרה במקרים בהם ברור שמדובר בתאונה מכוונת ולא ניתן לקבל פיצוי מביטוח החובה של הרכב? האם הנפגע לא יקבל כל פיצוי ? במקרה כזה, אם פרטי הנהג הפוגע ידועים, ניתן להגיש כנגדו תביעת נזקי גוף רגילה. כאשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל. במקרה הזה כי התאונה אינה נחשבת כתאונת דרכים. פתוחה בפני הנפגע הדרך להגיש תביעה על בסיס חוקים אחרים. למשל על בסיס פקודת הנזיקין.
סיכום – תאונת דרכים בכוונה
על מנת שתאונה לא תיחשב כתאונת דרכים על-פי החוק צריכים להתקיים התנאים הבאים. 1. התאונה צריכה להיות מכוונת. 2. המטרה של הפוגע היא לפגוע בגופו או רכושו של אדם. 3. הנזק לנפגע נגרם כתוצאה ישירה מן המעשה.
ניתן דוגמא נוספת. אדם גונב רכב ונמלט עמו. תוך כדי הנהיגה בעל הרכב מנסה לעצור את הרכב הנגנב על-ידי חסימת דרכו. בתוך כך בעל הרכב נפגע. אם לא יוכח שהגנב ניסה לפגוע בבעל הרכב אלא רק לגנוב את הרכב התאונה תיחשב כתאונת דרכים.
למידע נוסף: עורך דין תאונות דרכים.
אם נפגעתם בתאונת דרכים צרו עמנו קשר ונסייע לכם לקבל את הפיצוי שמגיע לכם. ניתן להתקשר לטלפון 03-6952017, או למלא טופס צור קשר.