פסק דין טענה שהמבוטח מעורב

פסק דין בו זכה משרדנו! לאחר שחברת הביטוח טענה שהמבוטח מעורב בביום תאונה. 

פסק דין טענה שהמבוטח מעורב בביום תאונה. קורה לא אחת שחברת הביטוח מעלילה על המבוטח עלילות שווא . לעיתים חברת הביטוח טוענת שהמבוטח מעורב בגניבת הרכב או בביום תאונה בכדי לקבל את תגמולי הביטוח.

אנו ייצגנו את הנתבע 1 בתביעה זו. חברת הביטוח טענה נגד הלקוח שלנו שהוא ביים תאונה בכדי לקבל את תגמולי הביטוח. בית המשפט קיבל את כל טעונתינו וחייב את חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח.

להלן פסק דין טענה שהמבוטח מעורב בביום תאונה

בית משפט שלום

תא"מ 44682-09-16 … ואח' נ' … ואח'

לפניי כבוד הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר

תובע
…

נגד

נתבעים

1….
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

צד ג'

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 10.09.2015 בין כלי רכב מ.ר 47-116-68 (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב מ.ר 96-827-63 (להלן: "רכב הנתבעים") (להלן: "התאונה").

הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, הודה באחריות לתאונה אך טען שהרכב היה מבוטח על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ ועל כן הוגשה מטעמו הודעת צד שלישי כנגדה. צד ג' מצידה טוענת, כי מדובר בתאונה מבוימת ועל כן מסרבת לשלם לתובע הגם שהנתבע 1, עובר להגשת התביעה, אישר את נסיבות התאונה ואף קיבל פיצוי מלא בגין נזקיו מהתאונה וממילא לא נתבע להשבת כספים אלה חזרה.

2. לטענת התובע, מדובר באירוע תאונתי שאירע בשעות הערב בקרית עקרון. רכב התובע עמד בחניה מסודרת ברחוב, הנתבע 1 אשר נסע ברכבו ככל הנראה נרדם תוך כדי נהיגה ופגע ברכב התובע בעודו עומד בחניה. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבו הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מר יוסי בר- דוד (חוות הדעת צורפה לכתב התביעה), שבדק את כלי הרכב ביום 13.01.2016 והכריז עליו אובדן מוחלט. לטענת התובע, התאונה נגרמה אך ורק בשל רשלנות הנתבע 1 ועל כן הנתבעים צריכים לפצותו בגין הנזק שנגרם לרכבו. טענות התובע נתמכות הן בטופס ההודעה שמסר הנתבע 1 למבטחת מטעמו והן מדבריו בו הוא מודה כי פגע ברכב התובע.

עוד טוען התובע כי הנטל להוכיח שהתאונה בוימה או שהיתה בכוונת מרמה מוטל על הטוען זאת, היינו- הנתבעת 2/ צד ג' ונטל זה הורם.

עוד טוען התובע כי הנתבע 1 הודה באחריות לקרות התאונה, ועל כן, בין שתוכח טענת הצד השלישי, שהנתבעים אינם זכאים לכיסוי ביטוחי ובין שלא תוכח, הרי שמדובר בהודאת בעל דין, ועל כן התובע זכאי להיפרע מהנתבע 1 בגין נזקיו, בכל מקרה.

3. הנתבע 1, מצדו, הודה באחריותו לקרות התאונה אולם, הכחיש את הנזקים הנטענים. והנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' מטעמו כנגד מבטחת רכב הנתבע, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). באשר להכחשת הנזקים טען- הנתבע 1 כי הנזקים- כפי שמופיעים בדו"ח השמאי שצירף התובע- אכן מקורם בתאונה אלא שמנספח ד' שצורף לכתב ההגנה מטעם הפניקס עולה כי רכב התובע עבר תאונות רבות אשר בחלקם גרמו לירידת ערך ועל כן ערכו האמתי נמוך מערכו כפי שצוין על ידי שמאי התובע. באשר לשאלת הכיסוי- הפניקס דחתה את הכיסוי הביטוחי בשל טענת מרמה במסגרתה נטען כי התובע והנתבע שותפים אקטיביים לניסיון הוצאת כספים ממנה במרמה. הנתבע טוען, כי יש לדחות את טענת המרמה. לטענת הנתבע 1, הוא פגע ברכב התובע וברוב הגינותו השאיר פתק עם פרטיו על גבי הרכב ויצר קשר עם מס' הטלפון אשר הופיע בשלט למכירה שהיה מצוי על רכב התובע במועד התאונה. בהמשך יצר הנתבע 1 קשר עם חברו, עמינדב יעיש אשר סייע לו וכיוון אותו למוסך שהיה בקרבת מקום על מנת לפנות את רכבו. ואף סיפק לו רכב חלופי לסופ"ש.

לגופו של עניין טען הנתבע 1 כי המחלוקת בתיק צריכה להתנהל בין התובע לבין הפניקס ואין לחייב את הנתבע 1. לטענתו אם יקבע שהייתה תאונה כטענת התובע הרי שתידחה טענת צד ג' לפיה מדובר בתרמית ולכן זכאי הנתבע לכיסוי ביטוחי (היינו- תתקבל הודעת צד ג') ועל הפניקס לשאת בנזקי התובע. אם יקבע בית משפט שלא התרחשה תאונה הרי שדין התביעה להידחות. כך או כך, אין מקום לחייב את הנתבע 1 לבדו בנזקי התובע. בעניין זה טען הנתבע 1 כי הפניקס פיצתה אותו בגין נזקיו מהתאונה ומעולם לא הגישה תביעה כנגדו להחזר אותו פיצוי חרף טענותיה. מכל מקום, הנתבע 1 טוען כי אירעה התאונה כנטען, כי רכב התובע ניזוק (בהסתייגות ובכפוף לנזקים קודמים שהיו לרכב התובע).

4. הפניקס, המבטחת את הנתבע 1, אישרה מצידה, כי הנטל להוכיח מרמה מוטל לפתחו של הטוען למרמה אך תחילה על התובע את קרות מקרה הביטוח ודבר זה לשיטתה לא נעשה. לפיכך, טרם עבר הנטל לכתפי צד ג'. לגופו של עניין טענה כי גם אם יקבע שהוכח קרות מקרה הביטוח, הרי שהיא הרימה את הנטל האמור, שכן מדובר במקרה מובהק של ניסיון להונאה וגביית כספים. האירוע הנטען, לא התרחש בנסיבות המתוארות ע"י התובע והנתבע 1 אלא בנסיבות אחרות לגמרי אם בכלל. לטענתה, מחקירת האירוע עולה, כי הנתבע 1 נידב את עצמו על מנת לקבל כיסוי ביטוחי. עוד טוענת הנתבעת כי הצדדים לתביעה הציגו מצג שווא שקרי על ידי מסירת פרטים כוזבים, הסתרת עובדות מהותיות והיו שותפים לניסיון להוציא כספים במרמה ולהתעשר על חשבונה שלא כדין.

5. הצדדים פירטו בסיכומיהם את טענותיהם, והפנו לראיות, כל אחד בתמיכה לטענותיו הוא. אינני חוזרת על הטעונים, אף שקראתי אותם בעיון, שכן מתוך דברי להלן, יובהר איזה מהטעונים מקובלים עלי ואיזה לאו.

מטעם הפניקס הוגש דו"ח חקירה שממנו עולה כי חקירת הגורמים הרלוונטיים נעשה על ידי חוקרת אחת והדו"ח עצמו נערך על ידי חוקר אחר. שני החוקרים זומנו והעידו בדיוני ההוכחות שהתקיימו לפני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדי הצדדים וטיעוני באי כוח הצדדים ועיינתי בראיות ובתמונות שהוגשו, בדו"ח החוקרים ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קרות התאונה, כי הנתבעת 2 לא הרימה את הנטל להוכיח כי התאונה הייתה במרמה וממילא כי במסגרת מערכת היחסים שבין הנתבע 1 לנתבע 2 דין הודעת צד ג' להתקבל.

ואלה נימוקי:

6. שוכנעתי כי רכב התובע אשר היה רשום במועד קרות התאונה על שם התובע, הועבר, מספר חודשים עובר לתאונה, לחזקת בנו מר … (להלן: "איתן") לצרכי מכירתו. שוכנעתי כי הרכב היה בחזקת איתן מספר חודשים לפני התרחשות התאונה ועמד בחנייה בו לטענת איתן והנתבע 1 התרחשה התאונה וזאת לצרכי מכירה ועליו שלט מתאים ובו הופיע מספר טלפון ליצירת קשר. התרשמתי לחיוב מעדות התובע ואני מקבלת את דבריו בעניין זה וזאת בשים לב כי מיקום התאונה אושר על ידי הנתבע 1 וממילא לא הייתה מחלוקת לעניין נסיבות התרחשות התאונה ומיקומה והעדים לא נחקרו בעניין זה. העובדה כי הרכב היה בחזקת איתן לצרכי מכירה נתמכה בעדות הנתבע 1 אשר העיד כי לאחר התרחשות התאונה התקשר למספר הטלפון שהיה רשום על החלון במודעת המכירה ומספר זה הוביל אותו לאיתן אז דווח לו על קרות התאונה.

אני דוחה את טענת הפניקס כאילו התובע לא עמד בנטל להוכיח את התרחשות התאונה נוכח העובדה כי הוא הבעלים היחידי של הרכב ולא התייצב לחקירה. הגם שבא כוח הנתבעת 2 סבר כי על זה יקום וייפול דבר, בפועל ולגופו של עניין, לא מצאתי כי התובע, לו היה מתייצב לדיון, יכול היה לחדש או לתרום מעבר לדברים שהוצגו לבית המשפט בין אם על ידי ראיות ועדים מטעם הנתבעת 2 ובין מהעולה מהעדים אחרים וראיות שלא מטעמה. במקרה זה שוכנעתי כי התובע בתיק זה הוא בבחינת תובע פורמאלי בעל חזקה דקלרטיבית מכוח היות בעל הרכב הרשום על שמו אולם בפועל בנו אשר התייצב מטעמו הוא המאורה בפרטים וממילא הרכב היה בחזקתו הקונסטרוקטיבית וכל המידע על אודות הרכב מצוי ברשתו. הרכב נמסר לאיתן בנו עובר לקרות התאונה לצרכי מכירת הרכב כמו גם לאחר קרות התאונה הוא שטיפל בענייני הרכב. נוכחות התובע לא הייתה דרושה לבירור העבודות שבליבת המחלוקת. לגופו של עניין, התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע ואני מקבלת את גרסתו באשר לאופן השתלשלות העניינים עד למועד בו נודע לו על התאונה כמו גם התנהלותו מול הנתבע 1 לאחריה.

הנתבע 1 שנהג ברכב הנתבעים, הודה מן הרגע הראשון בנסיבות קרות התאונה ולקח עליה אחריות מלאה. התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדותו של הנתבע 1 וזאת בלשון המעטה. הנתבע 1 הותיר רושם יוצא מן הכלל. התרשמתי מעדות כנה, אמתית, אינה מופרזת, משתפת פעולה, איתנה וממילא מתיישבת עם גרסת התובע, התמונות ממקום התאונה, שורת ההיגיון והשכל הישר. הנתבע 1, העיד כי בנסיעתו לכיוון ביתו לאחר שחזר מתרגיל צבאי הוא נרדם ופגע ברכב התובע. משיצא מהרכב ובחן את הרכב בו פגע והבחין בשלט "למכירה" על הרכב והתקשר למספר הרשום בו והגיע אל איתן, בנו של התובע. מדו"ח חקירת הפניקס עלה כי הנתבע 1 שיתף פעולה באופן מלא עם החוקר, מסר פרטים ככל שהיו ידועים או זכורים לו מיוזמתו שיתף בתמונות וניכר כי דברים אמתיים וספק אם ניתן היה להתרשם מעדותו אחרת.

גם התמונות ממקום וזמן התאונה מתיישבות הן עם גרסת איתן והן עם גרסת הנתבע 1 וממילא מצביעות על התרחשות התאונה בפועל וזאת בשים לב כי לא הוגשה ואף לא ניתנה טענה כלשהי באשר להעדר התאמה למוקדי הנזק.

זאת ועוד, אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת 2 כאילו משלא הוכח תאריך התאונה הרי שהתובע לא יכול לעמוד בנטל הראשוני שלו להוכיח תביעתו. אתייחס בפירוט לעניין התאריך בהמשך אולם לצרכי הרמת הנטל הראשון הרי שהוכיח התובע כי מועד קרות התאונה הוא ביום 10.09.2015 וממילא הסברה כי התאונה התרחשה ב-16.09.2015 מקורה בטעות מתגלגלת הכל, כאמור כפי שיפורט בהמשך.

7. שוכנעתי כי התרחשה תאונה כפי שנטען על ידי איתן ואושר על יד הנתבע 1 ובנסיבות שתוארו. משהוכח כי התרחשה התאונה הרי שהנטל להוכיח שהתאונה הייתה במרמה מוטלת על הנתבעת 2/ צד ג'. לעניין זה, ביקשה הפניקס לבסס את טענתה על מספר אדנים. בין היתר תאריך קרות התאונה, קו מקשר בין ארבעת העדים שהעידו (איתן, הנתבע , ליעד אברהם חברו של הנתבע 1, נדב יעיש בעל המוסך אליו נגררו שני הרכבים), אי התאמות וסתירות שעלו לטענתה מעדותיהם אל מול דו"ח החקירה.

באשר לתאריך קרות התאונה- הגם שבא כוח הנתבעת 2 ראה את סוגיה זו כמשמעותית ודומיננטית וממילא קריטית לעניין הרמת הנטל בפועל לא נעלמה מעיני כי בכתב הגנה במקור לא היה כל אזכור לנושא תאריך קרות התאונה ומשמעותו לעניין קרות התאונה וממילא כי הדיון בשאלה זו התעורר למעשה לאחר שהסתיימה כבר פרשת התביעה, לאחר שהעיד הנתבע 1, ובמסגרת עדותו של ליעד אברהם חברו של הנתבע 1.

לאחר ששמעתי את טענות כל הנוגעים בדבר שוכנעתי כי התאונה אירעה בתאריך 10.09.2015 ואין המדובר היה אלא בטעות מתגלגלת שלא מן הנמנע מקורה בכלל ברשומי הנתבעת כ-16.09.2015 ולא ברור על סמך מה. מכל מקום, המדובר בטעות ראשונית שגרמה לכל הגורמים המעורבים הרלוונטים לטעות גם בהמשך לרבות השמאים. לא ניתן להסיק לשיטתי מסקנה אחרת לעניין זה. בטופס ההודעה הראשוני של הנתבע 1 שהועבר לפניקס לא צוין תאריך התאונה. הנתבע 1- היחיד שנכח בתאונה- טען שהתאונה אירעה ביום חמישי בשבוע עת חזר מהצבא כאשר על פי לוח השנה 10.09.2015 הוא יום חמישי ואילו ה-16.09.2015 היה יום רביעי למחרת ראש השנה. בעת חקירת הנתבע בבית המשפט הוצגו לו התמונות שהוא צילם מיום התאונה בהן נראה התאריך 10.09.2015 או אז התברר מועד התאונה האמתי. הנתבע מעולם לא טען כי תאריך התאונה הוא ב-16.09.2015 וממילא ככל שנקב בתאריך בכתב תביעתו המקורי היה זה בהתבסס כביכול על עובדה מוסכמת על כל הצדדים תוך שהוא עצמו הן בדו"ח החוקר והן בעדותו טען כי אינו יודע תאריך מדויק ומסר בספונטניות פרטים בעניין אותו יום כגון העובדה כי מדובר היה ביום חמישי וכי היה מדובר בימי אובך. לוח השנה כאמור מראה כי ה-10.09.2015 הוא אכן יום חמישי, פרסומי אינטרנט שהציג ב"כ הנתבע 1 מעידים על אובך כבד בארץ שנמשך אותם ימים לרבות סגירת המרחב האווירי. אני דוחה את הניסיון ליצור מצג לפיו התמונות שצולמו על ידי הנתבע 1 של הרכבים המעורבים צולמו במוסך אליו פונו. הדברים הופרכו בחקירה. הנתבע 1 הקפיד להבחין בין תמונות שצילם באותו ביום לבין התמונות שצילם בהמשך וזאת בשים לב כי, בסופו של יום, את התמונות צילם הנתבע 1 והן נמסרו לחוקרת באופן ספונטני לבקשתה בעת החקירה. התרשמתי כי הנתבעת 2 וחוקריה ניסו לנצל את הטעות במועד התאונה (שלא מן הנמנע נגרמה בכלל על ידי הנתבעת 2) והציגו מצג בפני הפניקס כי הנתבע 1 מעורב בקנוניה כל זאת כאשר הנתבע מן הרגע הראשון אמר כי אינו זוכר את מועד התאונה (שכן החקירה נערכה מספר חודשים לאחר התאונה) וממילא כאשר היה ניתן להסיק כי מדובר בטעות מקום בו הנתבע הראה את התמונות שצילם בזמן אמת ביום 10.09.2015. אני מוצאת כי ב"כ הנתבעת 2 ביקש לראות בטעות בתאריך כאינדיקציה למרמה כלשהי על ידי מי מהצדדים אלא שהמדובר בניסיון לא מבוסס ושאין בו ממש.

8. באשר לקו המקשר הנטען על ידי הפניקס בין העדים- לא הייתה מחלוקת כי קיימת הכרות עסקית בין איתן לליעד וכי הרכב לאחר התאונה הועבר לתיקון למוסך של ליעד. איתן בעל מוסך לפחחות וצבע ומכאן הקשר העסקי. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי לנתבע 1 ולנדב קשרי חברות כאשר מידי פעם נוהגים הם להשאיל רכבים אחד לשני וכי ליעד מתקן את הרכבים שברשותו אצל נדב. בין איתן בנו של התובע ובין הנתבע 1, שגרם לתאונה, אין כל היכרות מוקדמת וממילא כפי שעולה מפרוטוקול הדיון ראו אחד את השני לראשונה ביום הדיון בבית המשפט. בהינתן מסכת עובדתי זוכי התובע רכב היה מוצע למכירה ורכב הנתבעים היה שאול וגרם לתאונה באזור אשר מלכתחילה הוא מסחרי ובאזור מוסכים הרי שאך טבעי שבמעגל הרחב יותר קיימת היכרות כזו או אחרת (בשים לב כי ההיכרות בין ליעד לנדב היא שטחית) וממילא אין בכך כדי לקבוע כי מדובר באירוע מרמה.

9. לא מצאתי סתירות מהותיות בעדויות העדים שיש בהן כדי לקבוע כי מדובר באירוע מרמה. בהקשר זה יודגש כי התאונה התרחשה בשנת 2015, דו"ח החוקרים הוא 2016 ועדויות הצדדים הן בשנת ,2019 שנים, לאחר קרות התאונה. גם אי התאמות החלקיות שקיימות בין עדויות הצדדים אני מוצאת כי מקורן בחלוף הזמן הרב שעבר והיעדר חשיבות מטעם המעידים לנויאנסנים. לא די בחורים בודדים כדי למוטט חומה שלמה. הנתבע 1 הוא מ"פ בצבא וקשה היה שלא להתרשם לחיוב מאישיותו, התנהלותו, כנותו והגינותו. לא מצאתי כל מניע מצדו של הנתבע 1 לשתף פעולה בתוכנית המרמה הנטענת ולא הוכח דבר בעניין זה. לא מצאתי למה לו לתובע להסתכן בפרשיה שכזו תוך סיכון שמו הטוב, הישגיו ותפקידו המשמעותי וכדומה. בתמונת ראי לכך הרי שככל שהנתבע 1 מעורב במרמה הרי שמה לנדב חברו להיות מעורב באירוע זה!? נוכחתי כי אין כל קשר בין איתן בנו של התובע שהוציא את רכב אביו למכירה לבין הנתבע 1 שחזר מתרגיל צבאי עייף, נרדם וגרם לתאונה- כל קשר. אך טבעי שחברו של הנתבע 1 יפנה אותו למוסך שנמצא בקרבת מקום וכי רכב התובע שנפגע גם הוא פונה לאותו המקום וממילא לא די בכך כדי להסיק קונספירציה. הצדדים לתאונה עצמם הכחישו הכרות מוקדמת בניהם.

10. זאת ועוד- לא הייתה מחלוקת כי הנתבע 1 דיווח באופן מידי לפניקס על התאונה וכי גרם נזק לרכב צד ג' כאשר הפניקס מטעמה שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח בגין רכבו וזאת מבלי לבדוק את נזקי צד ג'. אני מקבלת את טענת הנתבעת 1 כי משקיבלה הפניקס את תביעתו ושילמה את תגמולי הביטוח הסתמך על כך ולא ביצע כל בדיקה מטעמו בהקשר נזקי צד ג'. לא מצאתי כל מניעה מצד הפניקס לשלוח חוקר מיד עם קבלת פרטי התביעה ולא להמתין חודשים רבים, המתנה אשר יש לה השלכות לעניין ניהול הגנתו של הנתבע 1. התנהלותה של הפניקס תמוהה שכן פעלה לשלם את תגמולי הביטוח למבוטח רכב הנתבעים- מצד אחד, והחליטה להתנער מהכיסוי הביטוחי לאחר שהוגשה לה תביעת צד ג'- מצד שני וזאת בשים לב כי חוקרי הפניקס חקרו את העדים הרלוונטים במהלך חודש מרץ 2016, כחצי שנה, לאחר קרות התאונה כאשר סביר כי העדים לא יזכרו או יטעו בחלק מן הפרטים.

11. כאמור, הנטל להראות כי ארע מקרה הביטוח כפי המדווח, וכי הנזקים הנטענים נגרמו בעטיו מוטל על התובע (המבוטח). לעומת זאת, הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות הביטוחית מצדה של המבטחת, המשחרר אותה מתשלום תגמולי ביטוח למבוטח, מוטל על המבטחת. (ראו: ע"א 371/64 כהן נ. חברה לביטוח "קלדוניאן", פ"ד יט (1) 77,81 (1965); ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חב' לבנין ועבודות צבוריות בע"מ, פ"ד לב(1) 342, 349-347 (1977); ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2)90, 92 (1979)).

הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובעת:
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחובתו."

ע"פ דיני הראיות במשפט האזרחי- "המוציא מחברו- עליו הראיה"; אולם עת טוענת הנתבעת/ צד ג' כי התובע מבקש לקבל לידיו שלא כדין סכומים שאינם מגיעים לו בטענת כזב, הרי שלפני ביהמ"ש שני נטלי הוכחה: על התובע להרים נטל הראיה להתקיימות האירוע הביטוחי ואילו על הנתבעת/ צד ג' הטועת לטענת מרמה הנטל להוכיח קיומה של מרמה כאמור (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ פד"י סא(3) 18). אמנם עסקינן בתביעה אזרחית ומשכך, נטל השכנוע הוא בעמידה במאזן ההסתברות, אולם בשל מהותה של טענת המרמה ומשמעויותיה, תידרש הנתבעת לכמות ראיות או לראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל זה (וראה דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ(1) 589) . ביחס לקביעה זו יש להתחשב מאידך גיסא בשאלה למי מהצדדים נגישות למידע נשוא טענת המרמה. ככל ומיד זה מצוי בידיעתו האישית או הבלעדית של התובע- המבוטח, הרי שנטל ההוכחה המוטל על הנתבעת- המבטחת- יוקל (ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ מז(1) 837) .

המושג 'בכוונת מרמה', שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, כולל שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. ראו: רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה [פורסם במאמרים] (19.5.1998).

12. הנתבעת 2 טענה מצידה, כי הנתבע 1 נידב את עצמו על מנת לקבל כיסוי ביטוחי וכי הציג מצג שווא שקרי על ידי מסירת פרטים כוזבים, הסתיר עובדות מהותיות והיה שותף לניסיון להוציא כספים במרמה ולהתעשר על חשבונה, אלא, שבפועל, אף לא אחת מטענות אלו בוססו והוכחו. בעוד התובע הרים את הנטל להוכיח את נסיבות קרות התאונה הנתבעת 2 לא הוכיחה כי התאונה לא התרחשה בנסיבות אלה או בנסיבות אחרות אם בכלל כפי שטענה. הנתבעת 2 לא הציגה אינדקציה כלשהי ולו ראשונית לכך כי הנתבע 1 שיקר ונידב את עצמו על מנת לקבל כיסוי לא הוכח כי הנתבע 1 דיווח או מסר מצג שווא שקרי או הסתיר עובדות מהותיות כלשהן. להפך, לאורך כל הדרך שיתף הנתבע 1 פעולה מלאה הן עם החוקרים והן בעדותו בבית המשפט וככל שהיו פרטים, ראיות או תמונות מיוזמתו הציגם. הנתבעת 2 לא הוכיחה כמי מהצדדים היה שותף לניסיון להוציא כספים במרמה ממנה.

זאת ועוד, לא הייתה מחלוקת כי בין גרסאות הצדדים היו קיימות סתירות מסוימות בתיאור השתלשלות האירועים לאחר התאונה אולם, כאמור, המדובר בסתירות שעניינן אירועים שהתרחשו לאחר קרות התאונה והיוו את עיקרם המוחלט של חקירת הנתבעת 2 בבית המשפט. מעדותם של איתן והנתבע 1 התרשמתי כי מסרו עדויות שאמת בבסיסן וממילא במבחן הסבירות נהיר כי אירועים אלה הסובבים את האירוע המרכזי יטשטשו מזיכרונם של העדים כמו למשל אם הרכב הועבר יום למחרת או ימים ספורים לאחר התאונה אל המוסך או האם במספר שהיה רשום במודעה היה של ליעד או איתן. לא אחת נקבע כי דווקא התאמה מוחלת במכלול הפרטים היא זו שמעלה תמיהות וחשד לתיאום גרסאות. מכל מקום, משנטענת טענת מרמה לא די בהעלת ספקות ותמיהות. הפערים עליהם הצביע ב"כ הנתבעת 2 אינם שונים באופן מבוהק מהמתואר על יד העדים כמו גם ניסיונות הנתבעת 2 לתת משקל לאלמנטים כאלה ואחרים אליהם התייחסו הצדדים אין בהן כדי לפגוע באמת שבבסיס העובדות. כך לדוגמא נושא כריות האוויר לגביו לא הייתה מחלוקת כי הן נפתחו אלא שלטענת החוקרת (שהתבססה על סמך חוויה אישית בלבד שלא בה זכרה בדו"ח החקירה) חווית פתיחת הכריות היא טראומתית ויש בה כדי להשאיר צלקות נפשיות ופיזיות ועל כן טעתה לשלוות הנפש בו קיבל הנתבע 1 את חוויה זו כאינדיקציה לתמיכה בטענת המרמה. בסופו של יום התייחס הנתבע 1 לנושא זה וטען כי נוכח ניסיון חייו ותפקידו הצבאי המבצעי ואירועים צבאיים משמעותיים אשר חווה גוברים באופן משמעותי על חווית פתיחת הכריות וממילא הן עבורו יותר עוצמתיות. שוכנעתי התאונה אירעה בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע או מי מטעמו ושנתמכו בגרסת הנתבע 1 ותמונות הנזקים וממילא לא הוכח אחרת. שוכנעתי כי הגם שיש לתת משקל להצטברות סתירות העולות מעדויות הצדדים בעניינו, אין די בהצטרפות אי ההתאמות אשר הצביע עליהן בא כוח הנתבעת 2 כדי להקים לנתבעת 2 הצדקה להסרת הכיסוי הביטוחי.

כשל המשמעותי מטעם הנתבעת 2- כי הנתבעת 2 לא מצאה לנכון לבדוק את רכב הנתבע 1 ויותר מכך הרי שנוכח הודעת הנתבע 1 שילמה לו את מלוא נזקיו מבלי לעלות כל טענה או ספק לעניין התרחשות התאונה וזאת בשים לב כי מעולם ובחלוף 4 שנים מהתאונה לא פנתה לקבלת החזר התגמולים. הנתבעת 2 כשלה בהצבעה על מניע למרמה הן מצדו של התובע והן מצדו של הנתבע 1. בהקשר זה יצוין כי " נטל ההוכחה לענין שלושת יסודות המרמה מוטל כאמור על המבטח – הנתבעת. מדובר בנטל כבד ולא די במאזן ההסתברויות הנבחן במשפט האזרחי כדי לעמוד בו. נטל זה אינו דומה לנטל הכרוך בהוכחת טענת פטור רגילה בגדרה מבקשת מבטחת להיכנס, זאת בשל התוצאות הקשות בקבלת טענה זו העלולה לפגוע בשמו הטוב של המבוטח" (ראו ירון אליאס דיני ביטוח 1076 (מהדורה שלישית, 2016)). רף ההוכחה המוטל על הנתבעת 2 הוא מוגבר ורף זה לא הורם לא ברמת מאזן ההסתברויות המקובל בתביעה אזרחית ולא כל שכן במאזן הסתברויות מוגבר.

13. סיכומם של דברים- אני סבורה כי בתובענה שלפני התובע הוכיח את אירוע קרות התאונה וכשלה הנתבעת 2 מלעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח קיומה של מרמה כהגדרתה בהוראות הדין והפסיקה.

באשר לנזקים- התובע תמך את כתב תביעתו בחוות דעת שמאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית וממילא חוות דעת זו לא נסתרה. טענת הנתבע 1 כי רכב התובע סבל מפגיעות קודמות אשר יש להן השלכות על ערכו של הרכב וירידת ערך לא נתמכה בחוות דעת כלשהי לגבי המידע על כימות אותה פגיעה בערך. לא די בטענות כי היו תאונות קודמות כדי לבסס את ערך הרכב. בנסיבות אלה, ובהינתן כי הפניקס היא הנתבעת 2 בתיק כמו גם הוגשה כנגדה הודעת צד ג' ובהינתן כי נוכח מערכת היחסים שבין הנתבע 1 לפניקס דין הודעת צד ג' להתקבל אני מוצאת כי הגם שהנתבע 1 אחראי לקרות התאונה מן הראוי כי התשלום בפועל יעשה על יד הפניקס. בהתאם לכך אני מחייבת את הפניקס לשלם לתובע סך של 56,700 ₪ נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן, תישא הפניקס בסך של 1,419 ₪ בגין אגרת משפט, וכן שכר טרחת ב"כ התובע בסך של 6,634 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. משקבעתי כי לנתבע 1 כיסוי ביטוחי, תישא הפניקס באגרת בית משפט בגין הודעת צד ג' כפי ששולמה וכן בשכר עדי הנתבעים כפי שנקבע במהלך הדיונים וכן בשכר טרחת הנתבע 1 בסך 6,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור, תוך 45 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.
ניתן היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

להתייעצות צרו קשר 03-6952017 או מלאו טופס צור קשר

למאמרים נוספים: תביעות ביטוח רכב