לייעוץ ראשוני חייגו עכשיו

03-6952017

אי הפניה לבדיקת מי שפיר

לייעוץ ראשוני ללא התחייבות

אי המלצה ומתן הסבר ואי הפניה לבדיקת מי שפיר עלולה להיחשב כרשלנות רפואית. פסק דין שניתן לאחרונה דן בתביעה בגין רשלנות רפואית בעילה של "הולדה בעוולה", שהוגשה על ידי הורי קטינה אשר נולדה עם תסמונת דאון.

עיקרי התביעה נגעו להתרשלות הנתבעים, קופת חולים כללית ובית החולים זיו, במעקב ההיריון של האם, שנולד בעקבותיו תינוק עם מוגבלות. הטענה המרכזית כלפי קופת החולים הייתה כי לא נמסרו לתובעת הסברים מספקים על הצורך בבדיקת מי שפיר בהתחשב בגילה, והיא לא הונחתה לביצועה. הנתבעים הציגו מנגד את טענת "חזקת המר" לפיה גם אילו נמסר המידע במלואו, לא הוכח שהתובעת הייתה בוחרת לבצע את הבדיקה. להלן ניתוח פסק הדין.

מהי בדיקת מי שפיר ?

בדיקת מי שפיר היא בדיקה אבחנתית פולשנית שמטרתה לאבחן מומים כרומוזומליים ומחלות גנטיות בעובר. הבדיקה מתבצעת לרוב בין השבועות 16-20 להיריון, והיא כוללת החדרת מחט דרך דופן הבטן אל שק מי השפיר, ממנו נשאב נוזל המכיל תאי עובר. תאים אלו נבדקים במעבדה לגילוי שינויים כרומוזומליים, כמו תסמונת דאון, ומחלות גנטיות אחרות בהתאם להיסטוריה הרפואית של המשפחה.

הבדיקה מומלצת לנשים מעל גיל 35, לנשים עם היסטוריה משפחתית של מחלות גנטיות או במקרים בהם הבדיקות הלא-פולשניות מצביעות על סיכון מוגבר למומים. אף שהבדיקה מספקת מידע מדויק, היא כרוכה בסיכון קטן להפלה, ולכן מחייבת ייעוץ והסבר מפורט לפני ביצועה.

אי המלצה והפניה לבדיקת מי שפיר: ניתוח העילה והסטנדרט המשפטי

בפסק הדין נדונה חובת הגילוי המוטלת על רופא בהתאם להלכת "המר" וחוק זכויות החולה. חובת זו מחייבת את הרופא ליידע את המטופל על כל סיכון משמעותי והשלכות הטיפול האפשרי, במיוחד כאשר מדובר בבדיקות במהלך ההיריון שמטרתן איתור מומים בעובר. בית המשפט עמד על כך שחובת הגילוי במקרה של בדיקות גנטיות נחשבת רחבה במיוחד, כאשר האיזון נקבע בהתאם ל"מדד החולה הסביר". חובת יידוע זו מתחדדת במיוחד לנשים מעל גיל 35, הזכאיות לבצע בדיקת מי שפיר במימון מלא, עקב הסיכון הכרוך בלידת תינוק עם תסמונת דאון.

אי הפניה לבדיקת מי שפיר

הקשר הסיבתי: מבחן חזקת המר 

פסק הדין מסביר כי על מנת להוכיח קשר סיבתי בתביעת "הולדה בעוולה", על התובעים להראות שהתובעת הייתה מבצעת הפלה אילו גילתה את הפגם בעובר. כאן נכנסת חזקת המר, אשר מניחה שאם ועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את הבקשה, אזי הוכח קשר סיבתי לכאורה. במקרה זה, ההורים לא הוכיחו שהתובעת הייתה מבצעת את ההפלה. נקבע שהתובעת ניהלה את ההיריון בצורה רשלנית, סירבה לבדיקות נוספות ולא עקבה אחר הנחיות הצוות הרפואי. בנסיבות אלה, פסק בית המשפט כי אין קשר סיבתי ישיר בין המחדלים להולדת הילדה שכן התובעת לא הייתה מבצעת את בדיקת מי השפיר גם אם הצוות הרפואי היה מסביר לה את חשיבות הבדיקה.

נימוקי בית המשפט

בית המשפט קבע שלא הוכח שהתובעת הייתה מבצעת בדיקת מי שפיר לאור התנהלותה במהלך ההיריון, שהעידה על יחס נמוך לחשיבות הבדיקות המוצעות:

אי-עמידה בהנחיות רפואיות וביצוע בדיקות – התובעת לא ביצעה מספר בדיקות מעקב היריון חיוניות, כמו בדיקות סקר ביוכימי בשליש הראשון והשני, סקירת מערכות מוקדמת ובדיקת העמסת סוכר, וזאת למרות הנחיות הצוות הרפואי.

סירוב לבדיקות נדרשות בעת ביקורים רפואיים – כאשר הופיעה בבית החולים בשל חשד לבעיית מי שפיר, התובעת סירבה לבצע בדיקה וגינאלית ובדיקת שתן.

התייעצות וביצוע בדיקות בהתאם להנחיות המיילדת בלבד – התובעת התייעצה בעיקר עם מיילדת פרטית לקראת לידה בבית וביצעה רק את הבדיקות שנדרשו לצורך כך, ולא את כל הבדיקות שהומלצו לה על ידי הצוות הרפואי בקופת חולים ובבית החולים.

עדותה של התובעת על הימנעות מקריאת מסמכים רפואיים – התובעת העידה כי אינה נוהגת לקרוא מסמכים רפואיים שנמסרים לה, דבר שהעיד על יחס כללי של חוסר עניין בהסברים הרפואיים, דבר שגם תרם למסקנה שלא הייתה מבצעת את בדיקת מי השפיר גם אם הייתה מופנית לכך שוב ושוב.

עקב התנהלות זו, הסיק בית המשפט כי אף אם היה ניתן לה הסבר מלא יותר והפניה נוספת לביצוע הבדיקה, לא ניתן להוכיח שהיא אכן הייתה מבצעת אותה, ולכן לא התקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של הנתבעים לבין הנזק הנטען.

פגיעה באוטונומיה

למרות דחיית התביעה בעילה של "הולדה בעוולה", קבע בית המשפט כי קופת החולים אחראית לפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח בשל פגיעה באוטונומיה של האם, בכך שהופרה זכותה למידע מלא ומעודכן באשר לזכאותה לבדיקה.

לקבלת מידע נוסף מעורך דין לרשלנות רפואית התקשרו ל 03-6952017 או השאירו פרטים:

דילוג לתוכן